המילה בימוי מתייחסת לבמה, וזו תפיסה מיושנת מעט.פרקטי יותר להתייחס למונח "דיירקטור". יש פה שתי גישות
גישה 1
רואה את הבימוי כניהול טוב: של הסט, השחקנים, המצלמה, של התקציב, של השגת המטרה
גישה 2
תפקיד הבמאי לתת הוראות וכיוונים
ויש כמובן שטוענים כי במקום במאי יש להגיד מניפולטור
תחייכי ותסתכלי למצלמה זאת מניפולציה בסיסית
צילומי אופנה עובדים על בימוי מאד חד, נטול ניואנסים. מיניות, תמימות, פרובוקטיבי
טרי ריצ'רדסון מציג זוית מוקצנת ואירונית, של הז'אנר הזה מיילי סירוס
ליידי גאגא
ואיך אפשר בלי הזוית הישראלית
** גרסת הבמאי - טרום אנימציה. תהליך עבודה **
היום אוהבים לעבוד עם נון אקטורז ולדבר על יתרון הטבעיות, אבל זה קשה להשיג טבעיות כשמעורבת מצלמה. אז צריך לייצר מספיק עניין כדי שהלא-שחקן ישכח מהמצלמה חלק מהעניין של הבימוי זה להכניס לדמות. לבוש מסויים, תפאורה, שיחה מקדימה וסטירה פתאומית - יגרמו לשחקן להכנס לדמות שאנו רוצים. גם יצירת התקלות משעשעות
** קטע מברודסיטי **
פרק 1 עונה 2
באנימציה אפשר לאפיין דמות ע"י מקום, ולבוש, אך חשוב גם להכניס מימיקה, מחוות מרגשות, אחרת נופלים
לפונקציונליות
הערות בימוי
גודל הפריים משנה את ההתייחסות לדמות ואת אופי הבימוי
בקלוז אפ צריך להזהר ממחוות מוגזמות, יותר מבלונגשוט
קליפים הם שילוב מרתק בין מוצר פרסומי לבין אמנות. כמוצר מסחרי הקליפ אמור לקדם אלבום חדש או אמן חדש ולגרום לרווח עקיף על ידי מכירת האלבום או הטראק. כשמדובר על קליפ שהופך לויראלי ומביא מאות אלפי עד מליוני צפיות קיים גם רווח ישיר. כמוצר אמנותי - הקליפ פתוח יחסית לחתימתו האישית של הבמאי. בניגוד לסרט פרסומי אין צורך לעבור ישיבות קריאטיביות ולערב גורמים מתווכים. לרוב מדובר בעבודה ישירה מול הזמר/להקה או הצוות הניהולי שלו/ה
באופן גס ניתן לחלק את עולם הקליפים לשלושה
סוג א - הארדסייל
\
הקליפים מהסוג הבסיסי ביותר מסתפקים בצילום הזמר/להקה, לעיתים בשילוב כוראוגרפיה. זה קורה בשני קצוות של עולם המוזיקה - כשמדובר באמן נטול תקציב שרוצה חשיפה אך לא יכול לממן קליפ מושקע ומהצד השני של הסקאלה - כשמדובר בכוכבי מיינסטרים (ביונסה, ריהאנה וכו) שמה שמוכר אותם הכי טוב זה הפנים, הגוף והמעט שלובשים עליו
סוג ב - הארדסייל עם טאץ' אמנותי
פה עדיין הסיפור המרכזי הוא הארדסייל אך נוסף גם אלמנט ויזואלי ייחודי שרוצה להבליט את ייחודיות האמן. לדוגמא, אזיליה בנקס היא גרסא מתוחכמת והיסטרית של ביונסה וניקי ולכן מעוניינת למצב עצמה כאמנותית ומתוחכמת יותר
סוג ג - סיפור
הז'אנר היותר רלבנטי מבחינתנו. פה הקליפים אינם מסתפקים בפרצוף יפה אלא מתחילים מרעיון סיפורי שמניע את העלילה. זה יכול להיות רעיון פשוט או מורכב, אבל מתוך הרעיון נולד סיפור שלם. זה נכון לגבי רוב הדוגמאות שהראיתי עד כה בקורס, אך הנה עוד כמה
שלב א - הרעיון. מקשיבים לשיר ומוצאים מספר רעיונות שעשויים להתאים לו. את הרעיון מנסחים במשפט עד שלושה ונותנים לאמן לבחור את הרעיון שקרוב לליבו
שלב ב - הופכים את הרעיון שנבחר לתסריט. התסריט יכול להיות אסוציאטיבי אך עם התחלה אמצע וסוף ברורים. הוא צריך להכתב מול המילים כדי שתהיה אינדיקציה לתזמונים הדרושים
לצד התסריט יוצרים מספר פריימים להמחשה מתוך התסריט. אם מדובר באנימציה - יוצרים דמויות ורקע בהתאם למתואר בתסריט. אם מדובר בוידאו - יוצרים מספר סקיצות לפריימים
שלב ג - ביצוע
לאחר אישור התסריט ניגשים לביצוע.
במידה שמדובר בוידאו, דרוש תהליך הפקתי של בחירת לוקיישן, ארט, שחקנים, תאום יום צילום וציוד, צילומים, עריכה
במידה שמדובר באנימציה - כאן התהליך הוא יותר אוטונומי של במאי מול דף/מחשב. היות שללקוח אין מעורבות כאן אז מומלץ לערב אותו לאחר שיש חצי דקה ראשונה כדי שיהיה ברור שהדברים הולכים למקום המוסכם
טסט קייס 1
אמן: דרור כהן
במוי ותסריט: גלנדון ואיזבלה
טסט קייס 2
אמן: פטריוט
במוי ותסריט: גלנדון ואיזבלה
התרגיל הפעם יהיה של שני שיעורים
התרגיל מתייחס לשלושים שניות מתוך שיר. לאחר בחירת המוזיקה מחפשים רעיון. מומלץ לתת לזה לחלחל יום - יומיים ולהגות יותר מרעיון אחד, כך שתוכלו לבחור את המתאים ביותר. אפשר לשלוח לי את הרעיונות אם מתלבטים. לאחר בחירת הרעיון יוצרים תסריט שמתייחס לקטע הנבחר. התסריט צריך לתאר בצורה ברורה את החזון שלכם לקליפ כולל ניואנסים. אם יש טקסט בקטע השיר הנתון - לרשום אותו בעמודה מקבילה. עכשיו מייצרים 2-3 פריימים להמחשה. עם זה מגיעים לשיעור הבא
במהלך השיעור השני נתקן את התסריטים ונתחיל לעבוד על הסרט. מטרתנו הסופית היא ליצור קליפ של 15 שניות שייבחר מתוך התסריט. מומלץ להביא לשיעור כבר תכנון דמויות ורקעים או כל חומר שיאפשר לכם לעבוד בשיעור עצמו
כמו כן - בשיעור הבא גם נעשה שיחות אישיות לגבי פרוייקט הגמר שכל אחד רוצה לבחור. לכן אבקש כבר לחשוב על מה אתם מעדיפים לעשות - סרט מתוסרט, קליפ, פנזין ובאיזו טכניקה - וידאו, אנימציה, קומיקס וכו
וידאו הוא האמצעי הנגיש לנו ביותר ליצירת סרטים. סרטים שהם סיפורים מצולמים או פיסות חיים מתועדות. סרטון מקרי יכול להפוך למפלצת ויראלית. הויראליות נשענת על סיפור טוב - כזה שצץ לנו או כזה שאנו ממציאים. סיפור טוב הוא לרוב כזה שפורט הן על הרגש והן על השכל
תכף נחזור לוידאו, רק קודם - כמה אסוציאציות שצצו לי אחרי העבודות של שבוע שעבר
אבני יסוד ליצירת וידאו
סטייל - מה הסגנון של הסרט, מה הקטע. טוק שואו? טלנובלה? בי מובי, אימה, סקסי, מעורב עם אנימציה
ללא תסריט לא עושים סרט. התסריט הוא השלב שבו אנחנו מסדרים את המגירה המבולגנת של הרעיונות בראש לכלל סיפור מסודר, שבו מוגדרים אבני היסוד של הסיפור - הדמויות, הרקע שלהן, המניעים, המקום ולמה כל זה צריך לעניין אותנו
שלבי הכתיבה לרוב הם
סינופסיס קצר - תקציר הרעיון. זהו שלב הכרחי. כבר מההתחלה אנחנו צריכים לדעת מה הסיפור, לאן הוא הולך, מה הפואנטה. אחרת נסתבך
טריטמנט - הסיפור בהרחבה על התפתלויותיו, ללא דיאלוגים. שלב מומלץ אך לא תמיד הכרחי, תלוי בגודל התסריט, אם עובשים מול תסריטאי חיצוני וכו
תסריט דיאלוגים במספר גרסאות = דרפטים
דרפט סופי שלרוב נכתב אחרי הקראה
סוג התסריט משתנה לפי הצורך. תסריט לקליפ למשל יהיה ללא דיאלוגים, ויתמקד בפירוק השיר לפי הסיפור. תסריט לסרט עם שחקנים לעומת זאת דורש הרבה הקראות כדי להגיע לגרסא סופית ועשוי להשתנות אף לאחר בחירת השחקנים
יש לציין שהתסריט הוא משחק מקדים והיות שהסרט רק על הנייר אזי במציאות עשויים לחול שינויים רבים תוך כדי תנועה
יש דרכים רבות לכתוב סיפור אך רצוי שיכללו שלושה אלמנטים בסיסיים
1
אקספוזיציה - הרקע לסיפור המעשה
2
עלילה ברורה עם נקודות מפנה, משבר ופיתולים
3
הסוף צריך להתוות את הדרך שבה הולכים
שפת התסריט
לא כל אחד כותב באותה רמה וזה לא כ"כ חשוב, כל עוד מורגש שהסיפור כתוב בצורה ברורה ועקבית. כמו כל דבר, ברגע שיש לנו טביעת אצבע סיפורית הרי שהרמה תלך ותתמקצע
חשוב מאד שהסיפור והדיאלוגים ישמעו אותנטיים לתמונת העולם שלה, גם אם הסיפור עצמו מופרך. זה צריך להיות אמין
דרכי הכתיבה הן מגוונות. אפשר להמציא את הסיפור מתוך העולם הפרטי, אפשר לבסס אותו על סיפור קיים ואפשר לקחת דיאלוגים רדי-מייד מתוך המציאות. משפטים שאנו שומעים בקפה, באוטובוס, ברחוב
דוגמאות - מקש הרווח של ערן הדס
שירת הסטיקרים - הדג נחש
סטייל
בחירת הז'אנר של הסרט מהותית גם לסגנון הויזואלי וגם לאופי התסריט. אם נחליט לביים קומדיית ערפדים או בי מובי, זה יראה ויכתב שונה מאד מסרט הרהורים אקזיסטנצאליים או מדוקו ראליטי. ףךי
כדאי מאד לחקור ולבדוק את כללי הז'אנר שאנחנו פועלים בתוכו היות שזה יקצר לנו הרבה תהליכים ובעיות בכתיבה
.אנימציה לוקחת את הקומיקס והופכת אותו לסרט. פריים אחרי פריים רק בקצב גבוה של 25 פריימים לשניה
?מהי האנימציה בעצם
לכאורה חיקוי של תנועה, אבל פירוש השם אומר יותר מזה: זוהי הפחת חיים
אנימציה חיה בתוך פרדוקס החץ של זנון שאומר כי אוסף של רגעים נייחים אינו יכול להפוך לתנועה או למשך. אבל זה בדיוק מה שאנימציה עושה. כל פריים נייח, הרצף יוצר אשליה. זה בעצם הפתרון לפרדוקס - זו לא תנועה אמיתית אלא אשליה
אנימציה כפי שאני רואה אותה היא פיסול בזמן. האמנות לא נמדדת רק לפי הקריטריונים האסתטיים אלא גם ביכולת ליצור עניין במשך זמן נתון. הזמן הוא הקנבס שלנו, הטיימליין מגדיר את הסרט
בתפיסה הקלאסית נהוג לחשוב שאנימציה טובה היא פונקציה של עבודה קשה ומדוייקת. אין ספק שזה נכון עבור מוצרים רבים אך אין זה הכרח. היום ברור שבראש וראשונה צריך לתת שואו טוב, תוכן בידורי טוב
בנקסי יצר סאטירה מושחזת על סדנאות המיזע שמאחורי הסימפסונז
כמו כן, השיטות הקלאסיות הן מאד שתלטניות. לא מאפשרות קיצורים או חופש. הגישה שלי היא שצריך להתאים את האנימציה ליכולות של היוצר. דמות פשוטה או מורכבת, תנועה מדוייקת או חפיפניקית, מוזיקה או טקסט, אנימציה וקטורית או מצויירת ביד, קאט אאוט או לייב. אין פה שיטה אחת נכונה. השיטה הנכונה היא מה שמתאים לך
בשיעור הזה נקפוץ קדימה ונצלול לתוך אנימציות קצרות, על בסיס הידע שרכשנו בתסריט ובהעמדת סצינות בזמן ציור הקומיקס. עוד נסגור פערים של תסריט, בימוי ופסקול אבל חשוב שנבין מה הסגנון שלנו. הסרטים.יווצרו על בסיס הקומיקס שנעשה בשיעור הקודם, ולכל הפחות יתבססו על הדמויות ששירתו אוצתנו עד כה
התרגילים יהיו של 5 שנ' לכל הפחות ו 20 שניות לכל היותר. הם יכולים להיות עם פסקול מוזיקלי או דיאלוג מוקלט וכמובן אפקטים
תכנים באורך הזה הם לרוב מעברונים, פילרים או פתיחים מעברון של גלנדון ואיזבלה לערוץ אינדי ארט
אם טי וי יצרה שפה שלמה של אנימציות כאלו שאירחו כשרונות רבים במהלך השנים ובראשם ביל פלימפטון
איך עושים את זה
כדי ליצור 5-20 שניות מעניינות של אנימציה צריך רעיון שיחזיק את המסך ויוביל לפאנץ'. סגיר טוב הוא הכרחי
ברגע שברור מה התסריט מציירים לו סטורי בורד בסיסי ואוספים את החומרים הנדרשים-
גלריית הדמויות הנדרשת בפוזות הדרושות-
חשוב שלדמות הראשית יהיו מספר פוזיציות - גוף מלא פרונטלי, חצי פרופיל וצדדי-
רצוי שהדמויות יהיו מעובדות כך שיעברו קלוז אפ-
צריך מינימום רקעים, מספיק אחד - אבל שיהיה מאופיין טוב-
הסרט לא חייב להיות וירטואוזי מבחינת תנועות, אבל רצוי להחליט מהן התנועות ההכרחיות ולייצר אותן-
ברמה טובה
לפרק את הדמות לאברים. ראש ידיים רגלים, כדי שיהיה אפשר ליצור תנועות בקלות-
הדרך הפשוטה ביותר ליצור תנועה היא בניית לופים בהתאם לתנועות. למשל פוזיציות של הליכה או כל תנועה נדרשת. יש לחשוב איך מפשטים את התנועה כך שניתן להחזיק משך זמן ארוך עם תנועה של מספר פריימים בודדים
אפשר גם להניע את הדמות בצורה "דבילית" במתכוון (כמו העכביש מאל עריש) או בתנועות פשטניות, כל עוד זה מתאים לה
דיבור דורש תנועות שפתיים שמיוצרות כלופ
כדי ליצור לופים כאלה אפשר לצלם את עצמכם או חברים בתנועה המתאימה ולדגום למחשב, אפשר לעשות פרצופים למראה, אפשר לדגום מהיוטיוב
כשעובדים על סרט יוצרים לרוב סטוריבורד. כפי שהתסריט יוצר שפה משותפת בין הבמאי לשחקנים, . הסטוריבורד יוצר שפה משותפת עם הצלם ואנשי הארט. גם כשמדובר ביצירה אישית, הסטוריבורד עוזר ליצור סדר עבודה, משלב ההכנה ועד הפוסט כדי להבין איך יוצרים סטוריבורד נעבור דרך תחנת הקומיקס. הקומיקס הוא המדיה המחברת בין סיפור לסרט, כמו לראות סרט על דף. כמו בסרט, כל ריבוע הוא קאט או סצינה חדשה, והיוצר מנסה ליצור עניין חדש בכל פריים ופריים. אם נדע ליצור קומיקס, נרוויח פעמיים: נבין יותר על כתיבת סיפור ותסריט, וניצור סטוריבורדים מרתקים יותר שיובילו לסרטים מעניינים יותר לא כל סטוריבורד הוא קומיקס, אך רבים מציירי הקומיקס גם יוצרים סטוריבורדים למחייתם - לפרסומות ולפיצ'רים. לדוגמא, אחרי שכתבו וליהקו את המטריקס יצרו את אחד הסטוריבורדים המפורטים והאיכותיים אי פעם, שהתפרסם בהמשך בפני עצמו. לשם כך הביאו את סטיב סקרוס וג'ף דרואו המתמחים בקומיקס גיבורים
כדי להרגיע את כולם, לא כל סטוריבורד חייב להראות כמו יצירת אמנות, ולפעמים זה יכול הראות גם כך
קומיקס הוא מדיה יותר אישית מסרט. הוא מיוצר ע"י בודדים או בצוותים קטנים והוא משלב מימד חזק של פנטזיה ופאנצ'ים. בשיעור הזה אנחנו נקפוץ לתוך בריכה מלאה קומיקסאים בינ"ל וישראלים ונשקע לתוך החוברות שלהם במטרה להבין איך הדברים נעשים, לאמץ שפה גרפית שתתאים לכל אחד ובסופו של דבר ליצור עמוד עד שניים משלנו. כשנתחיל ליצור תסריטים, סטוריבורדים וסרטים - הנסיון הקומיקסי ישתלם ובגדול
עבודת הגמר, שאותה נתחיל כבר בשלושת השיעורים האחרונים תהיה הכנת קליפ באורך מלא (כ 3 דקות) או סרטון מתוסרט בן דקה וחצי ומעלה, בהתבססות על אנימציה ו/או וידאו. מי שהתחומים האלה זרים לו יוכל ליצור חוברת קומיקס כעבודת גמר (מינימום 12 עמ') אבל זאת בפירוש הבחירה הפחות מועדפת. אני אהיה מוכן לקבל עבודה בצוותים של שניים, היות שזה מסוג הדברים שאני נוטה לעודד. אבל קחו בחשבון שהעבודה תצטרך לשקף בצורה מאד ברורה מה עשה כל אחד ומה חלוקת התפקידים כדי שאוכל לתת ציון לכל אחד. אני לא אקבל כעבודה סרטון או קליפ חלקיים. חלק מהותי מהקורס הוא לחתור למוצר מוגמר, וחצי קליפ/סרטון זה כאילו שום דבר
בהמשך הקורס נלמד שיטות עבודה ונרחיב לגבי עבודת הגמר
כוס נס קפה פשוטה מכילה מאחוריה רקע תרבותי והסטורי שלם שלרוב איננו מודעים לו. רובינו לא ראה מעולם שיח של פולי קפה. אנחנו איננו קוטפים את הקפה, לא קולים ולא כותשים אותו. הרבה גורמים אחרים, על פני מספר ארצות ותרבויות ברמות שונות של התפתחות עושים עבורנו את עבודת הגידול, הקטיפה, הקליה, השינוע, הטחינה, ההקפאה, וכמובן יצירת האריזה והמיתוג. כל הפעולות שיוצרות את האבקה שאותה אנו שמים בתחתית הכוס ובתוספת מים חמים הופכת לקפה. אנחנו לא עושים את כל הפעולות האלה ואולי אפילו לא מודעים לקיומן, אבל כוס הקפה שלנו מכילה את כולן. היא בעצם התגלמות מזוקק
וסימבולית, אפילו איקונית, של כל התהליכים
אבל כשאנחנו שותים את הקפה של הבוקר (או כל שעה אחרת) אנחנו לרוב לא חושבים על התהליכים האלה
אל יוצרים טקס חדש. איקוניות חדשה. טקס הקפה של הבוקר, הקפה שאחרי יום מעייף, הקפה השחור שמבעבע על גזיה בשטח, הקפה שאחרי סקס. אלה טקסים שיש להם משמעות אישית עבורנו הרבה יותר מהתהליכים המוקדמים של המוצר.
ועדיין, צנצנת האבקה הזאת מכילה בתוכה את כל התהליכים יחדיו.
אז בעצם מה קורה פה – לקחנו כפית אבקה מין המוכן, שעליה אין לנו שום זכויות יוצרים, וברגע ששמנו בכוס והוספנו מים וחלב וסוכר – היא הופכת ליצירה אישית שלנו. יצירה פלאית, מהבילה, תוצר של רגע קסום, שאם לא נשתה אותה במהירות – תהפוך לפושרת וחסרת משמעות
הקפה הוא דוגמא מצויינת לרוב תהליכי התרבות, שבהם אנחנו לוקחים דברים קיימים וממש לא מודעים לרוב התהליכים שיצרו אותם. גם במוצרים גרפיים יש תהליכים של זריעה, הנבטה, קטיפה, שלרובם אנו לא שותפים. אנו חיים בעולם כה רווי במוצרים, בסימבולים ואיקונים, עד שהגיוני יותר לקחת מין המוכן. זה יותר מהיר, פחות בזבזני.
נניח שאטיל עליכם משימה: לצייר נוף ירושלמי, או אם המחזיקה תינוק, או גיבור על שמציל בחורה יפה שקשורה בראש אנטנה על גורד שחקים. מה תעשו? מה תהיה הגישה שלכם לפרוייקט כזה
רובכם לא תזוזו מהבית כדי לבצע את הפרוייקט. זאת לא ביקורת אלא אמת פשוטה, שיטת פעולה הגיונית של תרבות האינסטנט. אני לא אסע לירושלים כדי לצייר אותה, היות שלמה לבלות יום שלם בנסיעות ושיטוטים כשאפשר למצוא תמונה נהדרת באינטרנט. יותר מזה, גם הנועזים שיסעו לירושלים – יעדיפו לרוב לצלם תמונות ואח"כ לצייר מולן בבית, מאשר לעמוד בירושלים עם כן ציור. כנ"ל לגבי אמא ותינוק. לגבי גיבור העל, פה זה טיפה שונה היות שגיבורי על הם כבר בעצמם תוצרי תרבות פופ. הם לא קיימים אלא וריאציה על מציאות. אבל עדיין – כמה מאיתנו יישבו וימציאו גיבור כזה בעצם ללא רפרנס, וכמה מאיתנו ישימו על המסך שלהם רפרנסים של ספיידרמן וסופרמן
תרבות האינסטנט שתכף נרד לעומק הפילוסופיה הדי שטחית שלה היא תוצר שהתחיל באמצע המאה הקודמת, מאה שנה אחורה ואולי פחות, כשמילות המפתח שהפכו אותה לתרבות השולטת הן: פופ-ארט, שעתוק, פוסט מודרניזם
אם נחזור טיפה אחורה נגלה שלא תמיד העולם היה ככה, זה דבר די חדש. נתמקד רגע בתולדות האמנות ונגלה שעד לתחילת המאה ה 20 מהות האמנות היתה בעיקר התבוננות בטבע ויצירת חיקוי או אינטרפרטציה. זה היה הזרם המרכזי, כשיוצאי דופן השתייכו לתחום הפנטזיה הדתית – למשל ציורי הגהנום ויום הדין של הירונימוס בוש
גם כשהתחילו לפרק את המציאות, כמו אצל הפוינטוליסטים ופיקאסו, ואפילו סוראליזם עדיין היה ברור שמציירים מול הטבע או מול מודליסטים
די נוטים לחשוב(ובצדק) שאת האופוריה האמנותית הזאת שבר מרסל דושן עם המשתנה המפורסמת שלו
השאלות שדושן שאל די דמו לאלו שפיקאסו, הסוראליסטים ועוד שאלו – האם לא נמאס לסגוד לטבע ולאובייקטים המוחשיים. האם לא הגיע הזמן שעוות את המציאות או נסגוד להמצאות אנושיות (כמו משתנה...). הם די הכינו את הרקע לאמני האינסטנט
באמצע המאה הקודמת, התחילו לקרות דברים שגרמו לכדור שלג תרבותי. תהליכים שניתצו את התרבות הישנה בת אלפי השנים והפכו את תרבות האינסטנט שלנו למובילה
אז הנה כמה מהתהליכים העיקריים א. רוויה - התחושה שכל חתיכת נוף כבר צויירה ובעשרה סגנונות ב. נגישות - העולם הפך לנגיש יותר. התחלנו לסוע ממקום למקום בלי שזה ייקח חודשים, תרבויות התחילו להתקרב ולהתערבב יותר, תמונות עברו מארץ לארץ, מה שהפך את הרוויה אפילו לרוויה יותר. וזה עוד לפני האינטרנט ג. טכנולוגיה – מכונת הצילום ואחר כך הפקס, המחשב, הסורק, האינטרנט. אתה כבר לא צריך מול עיניך את המקור. הוא לא חשוב בכלל ד. מיתוג וצריכה - צריכה הפכה לדת החדשה. אנחנו כבר לא קונים סתם אוכל או בגדים, אנחנו מקדשים מותגים. כתוצאה מכך הפרסום והמיתוג הפכו לנותני הטון בתחום הויזואלי. זה כבר לא מספיק למכור ציור, גם חשוב למכור אותו במלא כסף
אנדי וורהול, אחד מנביאי התקופה, שאמר שהרבה יותר מעניין לדעתו שבמקום לקנות ציור ב 200 אלף דולר, יתלו חבילה של 200 אלף דולר על הקיר
הבנו בינתיים שתרבות האנסטנט היא תרבות של דגימה, של לקחת מהמוכן ולעשות עליו וריאציה, של לעבוד מול רפרנס ולא מול הטבע, של בלבול בין מה זה מקור בכלל והאם זה חשוב. זה גם תרבות שמצמצמת פערי זמן. יותר מהר. נו, כמו מקדונלד
ההילה של פסל דוד של מיכלאנג'לו בפירנצה
זה מול זה - השראה ולקיחה חוצת מדיות ליידי גאגא מול מארק ריידן
בעידן המבולבל והדגימתי הזה שאנו חיים בו, קשה ליצור אלא אם כן יש לך שיטה וכלים ברורים. בקורס הזה אנחנו רוצים ליצור אמנות, אנימציה ועיצוב אינסטנט. אז בואו נברר לעצמנו כמה כללים בסיסיים. מה המשותף למרלין מונרו ופחית מרק קמפבל של אנדי וורהול, לצילומים של דיויד לה שאפל, לקליפים של דיויד גואטה, לסרטים של האחים כהן
כלל 1: חייבים להשתמש ברפרנס. אני מעודד שימוש בדמיון, אבל כרובד שני. קודם כל אנחנו צריכים לבחור לנו מושא להתייחסות שנגזר מהמציאות, מהאינטרנט. זה יכול להיות סלפי, זה יכול להיות תמונה של סלב, זה יכול להיות התייחסות לז'אנר
כלל 2: טאץ' ייחודי. חייבים לשכלל את הרפרנס, להפוך אותו למיוחד. זה לא יכול להיות העתקה של משהו קיים. זה חייב להיות שכלול, תוספת, ערבוב עם משהו נוסף, תוספות דמיוניות
כלל 3: הבסיס הוא אובייקט או דמות מרכזית. זה לא יכול להיות מופשט
כלל 4: הרקע חשוב. במיוחד משום שאנחנו פועלים על בסיס תשתית תרבותית. אנחנו לא נשאיר את הדמות
המרכזית על רקע סתמי, אלא אם כן זה מוצדק.
כלל 5: סיפור. אנחנו חייבים לדעת מה הסיפור שמאחורי היצירה שלנו. תוך שימוש בשיטה העיתונאית של חמשת הממים: מי, מה, מדוע, מתי, מקום
.jpg)
.jpg)
