מה זה תרבות אינסטנט

כוס נס קפה פשוטה מכילה מאחוריה רקע תרבותי והסטורי שלם שלרוב איננו מודעים לו. רובינו לא ראה מעולם שיח של פולי קפה. אנחנו איננו קוטפים את הקפה, לא קולים ולא כותשים אותו. הרבה גורמים אחרים, על פני מספר ארצות ותרבויות ברמות שונות של התפתחות עושים עבורנו את עבודת הגידול, הקטיפה, הקליה, השינוע, הטחינה, ההקפאה, וכמובן יצירת האריזה והמיתוג. כל הפעולות שיוצרות את האבקה שאותה אנו שמים בתחתית הכוס ובתוספת מים חמים הופכת לקפה. אנחנו לא עושים את כל הפעולות האלה ואולי אפילו לא מודעים לקיומן, אבל כוס הקפה שלנו מכילה את כולן. היא בעצם התגלמות מזוקק 

וסימבולית, אפילו איקונית, של כל התהליכים

אבל כשאנחנו שותים את הקפה של הבוקר (או כל שעה אחרת) אנחנו לרוב לא חושבים על התהליכים האלה

 אל יוצרים טקס חדש. איקוניות חדשה. טקס הקפה של הבוקר, הקפה שאחרי יום מעייף, הקפה השחור שמבעבע על גזיה בשטח, הקפה שאחרי סקס. אלה טקסים שיש להם משמעות אישית עבורנו הרבה יותר מהתהליכים המוקדמים של המוצר.

ועדיין, צנצנת האבקה הזאת מכילה בתוכה את כל התהליכים יחדיו.

אז בעצם מה קורה פה – לקחנו כפית אבקה מין המוכן, שעליה אין לנו שום זכויות יוצרים, וברגע ששמנו בכוס והוספנו מים וחלב וסוכר – היא הופכת ליצירה אישית שלנו. יצירה פלאית, מהבילה, תוצר של רגע קסום, שאם לא נשתה אותה במהירות – תהפוך לפושרת וחסרת משמעות

הקפה הוא דוגמא מצויינת לרוב תהליכי התרבות, שבהם אנחנו לוקחים דברים קיימים וממש לא מודעים לרוב התהליכים שיצרו אותם. גם במוצרים גרפיים יש תהליכים של זריעה, הנבטה, קטיפה, שלרובם אנו לא שותפים. אנו חיים בעולם כה רווי במוצרים, בסימבולים ואיקונים, עד שהגיוני יותר לקחת מין המוכן. זה יותר מהיר, פחות בזבזני.

נניח שאטיל עליכם משימה: לצייר נוף ירושלמי, או אם המחזיקה תינוק, או גיבור על שמציל בחורה יפה שקשורה בראש אנטנה על גורד שחקים. מה תעשו? מה תהיה הגישה שלכם לפרוייקט כזה

רובכם לא תזוזו מהבית כדי  לבצע את הפרוייקט. זאת לא ביקורת אלא אמת פשוטה, שיטת פעולה הגיונית של תרבות האינסטנט. אני לא אסע לירושלים כדי לצייר אותה, היות שלמה לבלות יום שלם בנסיעות ושיטוטים כשאפשר למצוא תמונה נהדרת באינטרנט. יותר מזה, גם הנועזים שיסעו לירושלים – יעדיפו לרוב לצלם תמונות ואח"כ לצייר מולן בבית, מאשר לעמוד בירושלים עם כן ציור. כנ"ל לגבי אמא ותינוק. לגבי גיבור העל, פה זה טיפה שונה היות שגיבורי על הם כבר בעצמם תוצרי תרבות פופ. הם לא קיימים אלא וריאציה על מציאות. אבל עדיין – כמה מאיתנו יישבו וימציאו גיבור כזה בעצם ללא רפרנס, וכמה מאיתנו ישימו על המסך שלהם רפרנסים של ספיידרמן וסופרמן

תרבות האינסטנט שתכף נרד לעומק הפילוסופיה הדי שטחית שלה היא תוצר שהתחיל באמצע המאה הקודמת, מאה שנה אחורה ואולי פחות, כשמילות המפתח שהפכו אותה לתרבות השולטת הן: פופ-ארט, שעתוק, פוסט מודרניזם

אם נחזור טיפה אחורה נגלה שלא תמיד העולם היה ככה, זה דבר די חדש. נתמקד רגע בתולדות האמנות ונגלה שעד לתחילת המאה ה 20 מהות האמנות היתה בעיקר  התבוננות בטבע ויצירת חיקוי או אינטרפרטציה. זה היה הזרם המרכזי, כשיוצאי דופן השתייכו לתחום הפנטזיה הדתית – למשל ציורי הגהנום ויום הדין של הירונימוס בוש

גם כשהתחילו לפרק את המציאות, כמו אצל הפוינטוליסטים ופיקאסו, ואפילו סוראליזם עדיין היה ברור שמציירים מול הטבע או מול מודליסטים

די נוטים לחשוב(ובצדק)  שאת האופוריה האמנותית הזאת שבר מרסל דושן עם המשתנה המפורסמת שלו

השאלות שדושן שאל די דמו לאלו שפיקאסו, הסוראליסטים ועוד שאלו – האם לא נמאס לסגוד לטבע ולאובייקטים המוחשיים. האם לא הגיע הזמן שעוות את המציאות או נסגוד להמצאות אנושיות (כמו משתנה...). הם די הכינו את הרקע לאמני האינסטנט

באמצע המאה הקודמת, התחילו לקרות דברים שגרמו לכדור שלג תרבותי. תהליכים שניתצו את התרבות הישנה בת אלפי השנים והפכו את תרבות האינסטנט שלנו למובילה

אז הנה כמה מהתהליכים העיקריים
א. רוויה - התחושה שכל חתיכת נוף כבר צויירה ובעשרה סגנונות
 ב. נגישות - העולם הפך לנגיש יותר. התחלנו לסוע ממקום למקום בלי שזה ייקח חודשים, תרבויות התחילו להתקרב ולהתערבב יותר, תמונות עברו מארץ לארץ, מה שהפך את הרוויה אפילו לרוויה יותר. וזה עוד לפני האינטרנט
 ג. טכנולוגיה – מכונת הצילום ואחר כך הפקס, המחשב, הסורק, האינטרנט. אתה כבר לא צריך מול עיניך את המקור. הוא לא חשוב בכלל
ד. מיתוג וצריכה - צריכה הפכה לדת החדשה. אנחנו כבר לא קונים סתם אוכל או בגדים, אנחנו מקדשים מותגים. כתוצאה מכך הפרסום והמיתוג הפכו לנותני הטון בתחום הויזואלי. זה כבר לא מספיק למכור ציור, גם חשוב למכור אותו במלא כסף

אנדי וורהול, אחד מנביאי התקופה, שאמר שהרבה יותר מעניין לדעתו שבמקום לקנות ציור ב 200 אלף דולר, יתלו חבילה של 200 אלף דולר על הקיר

הבנו בינתיים שתרבות האנסטנט היא תרבות של דגימה, של לקחת מהמוכן ולעשות עליו וריאציה, של לעבוד מול רפרנס ולא מול הטבע, של בלבול בין מה זה מקור בכלל והאם זה חשוב. זה גם תרבות שמצמצמת פערי זמן. יותר מהר. נו, כמו מקדונלד




ההילה של פסל דוד של מיכלאנג'לו בפירנצה

 זה מול זה - השראה ולקיחה חוצת מדיות

ליידי גאגא מול מארק ריידן

 איזבל סאמארס לוקחת מקלסיקות רנסנס ומתרבות הקומיקס והבידור

דיויד לה-שאפל מול הירונימוס בוש

רוי ליכטנשטיין לוקח מקומיקס ומתורגם לפרסומת של קרדיט סוויס ולקליפים של דיויד גואטה

https://vimeo.com/64717322

הגרניקה של פיקסו מול הקלקסונז

https://www.youtube.com/watch?v=9j6bAFcHF8U

https://www.youtube.com/watch?v=vcMHkvEVgVo

ארגז כללי האינסטנט

בעידן המבולבל והדגימתי הזה שאנו חיים בו, קשה ליצור אלא אם כן יש לך שיטה וכלים ברורים. בקורס הזה אנחנו רוצים ליצור אמנות, אנימציה ועיצוב אינסטנט. אז בואו נברר לעצמנו כמה כללים בסיסיים. מה המשותף למרלין מונרו ופחית מרק קמפבל של אנדי וורהול, לצילומים של דיויד לה שאפל, לקליפים של דיויד גואטה, לסרטים של האחים כהן

כלל 1: חייבים להשתמש ברפרנס. אני מעודד שימוש בדמיון, אבל כרובד שני. קודם כל אנחנו צריכים לבחור לנו מושא להתייחסות שנגזר מהמציאות, מהאינטרנט. זה יכול להיות סלפי, זה יכול להיות תמונה של סלב, זה יכול להיות התייחסות לז'אנר 

כלל 2: טאץ' ייחודי. חייבים לשכלל את הרפרנס, להפוך אותו למיוחד. זה לא יכול להיות העתקה של משהו קיים. זה חייב להיות שכלול, תוספת, ערבוב עם משהו נוסף, תוספות דמיוניות

כלל 3: הבסיס הוא אובייקט או דמות מרכזית. זה לא יכול להיות מופשט

כלל 4: הרקע חשוב. במיוחד משום שאנחנו פועלים על בסיס תשתית תרבותית. אנחנו לא נשאיר את הדמות

 המרכזית על רקע סתמי, אלא אם כן זה מוצדק.

כלל 5: סיפור.  אנחנו חייבים לדעת מה הסיפור שמאחורי היצירה שלנו. תוך שימוש בשיטה העיתונאית של חמשת הממים: מי, מה, מדוע, מתי, מקום